מאמר מבוא לחכמת הקבלה בדרך קצרה
כמו שכתבתי במאמר השתלשלות חכמת הקבלה שרבנו האר"י ז"ל הסמיך את הרב חיים ויטל בלבד להיות ממשיך דרכו ולכתוב את תורת הקבלה כפי ששמע מפי קודשו של הרב הארי הקדוש
לכן רוב לימודנו בחכמת הקבלה אינה אלא בכתבי הארי הקדוש בלבד, הם ולא זולתם ורק אחרי שהתלמיד רגיל בכתבי הארי הקדוש, אז יוכל ללמוד גם שאר מפרשים שבאו אחרי ובעקבות קבלת האר"י ז"ל כמו הרש"ש הקדוש הוא הרב שלום שרעבי ע"ה, והרמח"ל הרב משה חיים לוצאטו ע"ה ועוד מקובלים אחרים ורק כאלה שהלכו בנאמנות אחרי תורת האר"י ולא חידשו דבר מדעתם
אז בואו נתרכז בעיקר המאמר שהוא להביא את הקורא להבנה ראשונית בתורת הקבלה כדי שיוכל לקרוא בספרים ולהבין פחות או יותר על מה מדברים
על מנת להבין את הכתוב בכתבי הקבלה האמתיים, צריך לדעת פירוש הראשי תיבות כי רבים הם ישנם המון ראשי תיבות וקיצורי תיבות בכתבי הקבלה שאם לא נדע את פירושם נהיה כמו סומים באפילה אז בשביל זה הכנתי לך לוח מיוחד פירוש הראשי תיבות כדי שכל פעם שתתקל באיזה מהם תוכל מייד לדעת מה פירושו עד שלאט לאט תלמד אותם על פה
אז אחרי שאנו יודעים פי' הר"ת (פירוש הראשי תיבות ) בוא נתחיל לדבר קצת קבלה.
ספר הקבלה בה' הידיעה הוא ללא ספק ספר עץ חיים שכולל כמעט את כל סודות הקבלה וסידרו הרב מאיר פאפירש מעצם כתבי ידו של המוהרח"ו ז"ל וכולל ג' מהדורות ביחד מהדורה קמא מהדורה תניינא ומהדורה בתרא ( שבמאמר אחר נבאר עניינם) ובתחילת ספר זה הרב מבאר עניין סיבת ותכלית בריאת העולמות למה היה היינו בשביל מה היה צריך השם יתברך לברוא את כל העולמות שברא?
התשובה היא שתי סיבות עיקריות הראשונה כדי להיטיב עם נבראיו כמו שכותב הרמח"ל שמאחר וה' הוא טוב מדרך הטוב להיטיב לכן ברא ברואים על מנת שיקבלו את טובתו
והסיבה השניה על מנת שיצאו שמותיו וכינוייו אל מהכוח אל הפועל היינו שמותי כמו "אל" "אדני" "אלהים" "צבאות" "שדי" שכל שם כזה מראה על פעולה מסויימת אל מראה על הנהגת החסד שפועל חסד עם נבראיו אלהים זה מידת הדין שדן ועושה משפט וכו', אז אם לא יהיו נבראים אז אין סיבה או הצדקה לשמותיו וכינויו.
עכשיו נבוא לבאר סדר בריאת העולמות:
לשון הרב בספר עץ חיים "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור אין סוף ממלא כל המציאות כולו ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל אלא היה הכל ממולא מן האור אין סוף פשוט ההוא" פירוש, שלפני שה' ברא שום דבר ושום נברא היה כל העולם כולו ממולא מהאור שלו היינו ממנו, מה'. ויותר נכון להבין שלא היה בכלל עולם שהיה ממולא ממנו, אלא היה הוא לבדו ממלא כל המציאות ההיא, ולא היה שום מציאות אחרת חוץ ממציאותו לבדו, וכשאחר כך ברא את העולם אז העולם נברא בתוך מציאותו יתברך, כמו שכתוב "שה' הוא מציאותו של עולם" היינו שזה לא שה' קיים בעולם, אלא העולם קיים בתוך ה'.
וכאשר עלה ברצונו יתברך לברוא הנבראים לסיבה שכתבנו למעלה שהיא שיקרא רחום וחנון וכדומה, אז צמצם את האור שלו שהיה ממלא את כל המציאות, אל הצדדים הכוונה שפינה מקום בתוך עצמו, ויצר בתוך תוכו כמין כיס אויר ללא אור, והכיס אוויר הזה היה בצורת עיגול, כמו כדור אויר בתוך מים בלי סוף. ולכיס האויר הזה קוראים בכתבי האריזל מקום הצמצום.
ובתוך הצמצום הזה נבראו כל העולמות כולם, ונתחיל לבאר אותם בדרך קצרה בעזרת ה'.
העולמות מתחלקים לשתי חלוקות הראשון נקרא עיגולים והשני יושר. בתוך מקום הצמצום נעשו עשרה עיגולים אחד בתוך השני כמו גלידי בצלים, ובאופן כללי זה חזר על עצמו חמש פעמים היינו סה"כ חמישים עיגולים בתוך הצמצום (אם כי כל עיגול כזה מתפרט בתוכו עצמו לאין סוף פרטים )
ולמה צריך חמש סטים של עשרה עגולים?, כל גלגל כזה נקרא ספירה(ישנם כמה הסברים למה הספירות נקראים כך אחד מהם היא מלשון מספר היינו שהספירה היא כלי שעושה גבול לאור שבתוכו)
ומאחר וישנם מחישה עולמות ובכל עולם צריך שיהיה עשרה ספירות לכן אנו צריכים חמש סטים של עשר עגולים כל אחד
הסט הראשון נקרא עשרה ספירות של עולם א"ק = אדם קדמון (לא ההוא מהמערה עם המבוט )
הסט השני נקרא עשרה ספירות של עולם האצילות
הסט השלישי נקרא עשרה ספירות של עולם הבריאה
הסט הרביעי נקרא עשרה ספירות של עולם היצירה
הסט הרביעי נקרא עשרה ספירות של עולם העשיה
ובספרים הקדושים בדרך כלל שמדברים על העולמות הללו כותבים א"ק ואבי"ע, ועל פי רוב משמטים את א"ק וכותבים רק אבי"ע מכיוון שעולם אדם קדמון הוא לא עולם כמו הארבע אלא שורש להם,
חשוב לציין שכל חכמת הקבלה וכל העולמות כולם נתלים בשם הקדוש שנכתב ואינו נקרא והוא שם יהוה שאסור להוציאו בפה. באופן זה :
עולם אדם קדמון כנגד הקוץ של האות יוד משם הויה (כך נכתב השם בספרי הקבלה ולא יהוה מפאת קדושתו) שמתם לב שמאחר שאינו עולם אלא שורש לכן אינו נרמז באות שלמה רק בקוץ
עולם האצילות כנגד אות יוד עצמה משם הויה
עולם הבריאה כנגד אות הי ראשונה משם הויה
עולם היצירה כנגד אות ויו משם הויה
עולם העשיה כנגד אות הי משם הויה
ובכל עולם כזה יש בתוכו עשרה ספירות ואלה שמותם לפי סדר מעלתם,
ספירת הכתר, ספירת החכמה ספירת הבינה, (ספירת הדעת) ספירת החסד, ספירת הגבורה, ספירת התפארת, ספירת הנצח, ספירת ההוד, ספירת היסוד, ספירת המלכות. ובספרי הקבלה הם נכתבים בר"ת כך כח"ב חג"ת נהי או חב"ד חג"ת נה"י או חח"ן בג"ה דת"י ולפעמים מוסיפים את המלכות אבל בדר"כ לא.
טוב זה היה בקיצור נמרץ עניין העיגולים.
עניין עשרה ספירות דיושר.
המהרחו כתב בספר עץ חיים שרוב עסקנו בתורת הקבלה הוא רק בעולות דיושר שנבאר עכשיו, ועוד כתב שכמעט כל ספר הזוהר הקדוש והתיקונים אינם מדברים אלא בזה היושר בלבד.
ההבדל המשמעותי ביותר בין היושר לעיגולים הוא הערך ההפוך שיש להם רצוני לומר שבעיגולים כל החיצוני יותר מעולה יותר שהרי קרוב יותר לאור האין סוף הסובב, וביושר זה בדיוק הפוך שכל הפנימי יותר מעולה ונסביר למה.
אחרי העיגולים בא היושר ( טוב לא בדיוק אחרי זה בא בשילוב אבל העיגולים היו קודם)
בעולמות והספירות של היושר הם בדיוק כמו העיגולים, מצד האסטרטגיה שלהם היינו שגם ביושר כמו בעיגולים יש חמישה עולמות שבכל עולם יש עשרה ספירות אלא שהספירות הם בצורה של קו ישר ולא עיגול.
בתחילה סדר מעמד עשרה ספירות של היושר היו שלוש ספירות ראשונות בדך קוים היינו ימין שמאל ואמצע, ושבע הספירות התחתונות היו בצורת קו אחד ישר אחד מתחת לשני ולזה קוראים בזוהר הקדוש "חד סמכא" השלוש ראשות הנקראים גם ג"ר = ג' ראשונות היו בצורת ניקוד הסגול רק הפוך, שהכתר למעלה באמצע למטה ממנו בצד ימין החכמה ובאותה גובהה בצד שמאל הכתר למטה ספירת הבינה, ובקו אמצע בין החכמה והבינה (חו"ב= חכמה ובינה) היו כל השבעה תחתונות (ז"ת = שבעה תחתונות) בקו אחד ישר
עניין שבירת המלכים:
מאחר והשבעה ספירות תחתונות היו בקו ישר בסוד "חד סמכא" לא יכלו להתקיים כיוון שכל ספירה הייתה סופגת את כל האור העליון בלי יכולות לפזר את עוצמת האור בסוד המשולש כמו הג"ר. וזה גרם שהז"ת לא התקיימו והג"ר כן התקיימו ולזה קוראים בספרי הקבלה שבירת המלכים או מקרה המלכים, בדרך כלל אומרים מקרה המלכים או רק בזמן "המקרה" כדי לא לעורר דינים, שכך מקובל שעסק דרוש המקרה מעורר דינים לכן לא כדי לעסוק בזה יותר מדי, ואם עוסקים בזה / לומדים את זה אז רק בזמנים מעולים כמו שבת וחג שהרחמים גוברים בעולם,
ואז נפלו המלכים ( המלכים הם שבעת הספירות התחתונות ) מהאצילות למקום שעתיד להיות בי"ע (בריאה יצירה עשיה) התחתונה, מה שנפל לבי"ע היה רק הכלים והניצוצות של הספירות / המלכים אבל האורות עצמם נשארו באצילות, הנה למדת שכל ספירה מורכבת מאור ניצוצות וכלים וזה נקרא בכתבי הקבלה אנ"ך = אורות ניצוצות וכלים וגם עוד דבר חשוב לזכור שכל כלי מתחלק לשלוש כלי פנימי אמצעי וחיצון ,
כלים (וניצוצות) פנימיים דמלכים נפלו לבריאה, מקום שעתיד להיות בריאה אחרי התיקון של המלכים
כלים (וניצוצות) אמצעיים דמלכים נפלו ליצירה
וכלים (וניצוצות) חיצוניים דמלכים נפלו לעשיה
ואותם שברי כלים וחלקי ניצוצות מעורבים חלקים מהם עד היום ללא תיקון והם הנקראים בכל ספרי הקבלה רפ"ח ניצוצות שצריכים לברר אותם ישראל על ידי התורה והתפילה מצוות ומעשים טובים וזה עיקר כל התיקון שלנו בזה העולם לברר את שארית הרפח ניצוצין שנשראו מזמן המקרה ולא התבררו בזמן התיקון
עניין התיקון:
"כאשר עלה ברצונו להחיות המתים ולתקן את המלכים הללו הנופלים בעלומות ביע גזר והעלה מן מלמטה למעלה"
השם יתברך "התחיל" את העבודה ואת "הפוש" הראשון עשה הוא לבד, מאחר ולא היה אדם בעולם עדיין, שיוכל לקיים איזה מצווה על מנת להעלות מ"ן (כל עליה של שפע מלמטה למעלה נקרא מ"ן = מיין נוקבים היינו שפע נקבה המן הוא הרפ"ח { לא רק} שעולה לקבל תיקון מאחר והוא צריך לקבל תיקון נקרא נקבה שהנקבה על הסוד עניינה לקבל והזכר על פי הסוד עניינו להשפיע, לכן לשפע עולה קוראים מ"ן, ולשפע יורד קוראים מ"ד = מיין דוכרים שפע זיכרי שמטרתו להשפיע ולתקן את השפע שעולה)
אז הוא יתברך המאציל העליון העלה מן לבד וזה נקרא "התערותא דלעילא" היינו התעוררות מלמעלה, וכך התחיל התיקון.
לפני שנמשיך לצלול כאן הרשו להקדים לכם הקדמה חשובה.
מקודם למדנו שיש עשר ספירות, הספירות הם חלקים מפרצוף כולל הכוונה שכמו שיש אדם ויש לו אברים, ראש ידיים רגלים וכל מכלל האברים הללו נקרא אדם, כך אותו דבר בעולם הרוחני הספירות הם בעצם אברים שמשלימים קומת אדם שלם הנקרא פרצוף, אין הכוונה לפרצוף כמו שאומרים לילד תעשה פרצוף, אלא פרצוף בשפת המקובלים זה קומה שלמה בעלת עשר ספירות מכתר ועד מלכות.
בכללות יש חמישה פרצופים כנגד שם הויה בדיוק כמו העולמות, אבל הם מתפרטים לשתיים עשרה פרצופים פרטיים בדלהלן
עולם א"ק = ספירת כתר = ב' פרצופים עתיק ואריך אנפין = קוץ היוד דשם הויה
עולם אצילות = חכמה = פרצוף אבא = אות יוד דשם הויה
עולם הבריאה = בינה = פרצוף אמא = אות הי דשם הויה
עולם היצירה = חגת נהי = פרצוף זעיר אנפין = אות ויו דשם הויה
עולם העשיה = מלכות = פרצוף נוקבא = אות הי דשם הויה
כל זה בכללות ובפרטות זה יהיה כך
חכמה = עתיק
בינה = נוק' של עתיק
דעת = אריך והנוק' שלו
חסד = אבא
גבורה = אמא
תפארת = ישאל סבא ותבונה (ישסו"ת)
נצח = זעיר אנפין (ז"א)
הוד = נוקבא של ז"א
יסוד = יעקב ורחל (יעו"ר)
אז הנה לנו שבכללות יש לנו י"ב פרצפים שש זכרים עם ששת הנקבות שלהם
ועוד נקודה שלא זכרנו שהספירות הם כנגד אברי האדם בסדר הזה:
כתר כנגד הגולגולת
חכמה כנגד מוח ימין (האונה הימנית)
בינה כנגד מוח שמאל
דעת כנגד המוח האמצעי
חסד כנגד זרוע שמאל
גבורה כנגד זרוע ימין
תפארת כנגד הגוף (מהגרון ועד סוף הבטן בלי הידיים והרגליים)
נצח כנגד ירך ימין
הוד כנגד ירך שמאל
יסוד כנגד אות ברית קודש ( אבר המין)
מלכות כנגד עטרת היסוד ( הכיפה של אבר המין)
אחרי שידעת את כל זה אתה כבר מקובל גדול 🙂
ותוכל להבין את שאבר בעזרת השם במאמר "התיקון"